סמדר לוי שואף - אמנות ההאטה - Shufalek

הַבַּיִת הַכָּחֹול

אמירים

הנסיעה לבית הכחול היא נסיעה אותה תכננתי כמעט שנה שלמה. בימים בהם אור ואני הבנו שאנחנו יוצאים למסע ברחבי הארץ, הייתה זו אושרה מהבית הכחול שהזמינה אותנו אליה כאחת מתחנות הדרך. היא כבשה את ליבי ברגישותה והדרך בה היא ראתה את הבלבול שליווה את התקופה הזו.

הימים עברו והמסע נע בדרכו שלו. לבסוף, מעולם לא הגענו בו לאמירים ולבית הכחול.

רקמתי תכנית שלמה על היום בו אגיע לבקר את אושרה וחשוב היה לי להפוך את החוויה הזו לבלתי נשכחת.

חוויה בלתי נשכחת מזמנת לה שותפות דרך בלתי נשכחות. התכנס לו תאריך לנסיעתי לבית הכחול ויחד איתו מחשבת ליבי פעמה - לו רק חברתי בר הייתה יכולה להצטרף אלי. חשבתי לעצמי שכנראה סבוך יהיה לה להצטרף לטיול עם התינוקת הקטנה שלה לשלושה ימי טיול צפוניים.

להפתעתי המשמחת, היא לא יכלה שלא להתלהב מההצעה וכמו היה ברור מאליו שאנו נוסעות, בר מאלייה ואני, לבית הכחול.

הבוקר בא ואיתו טיול צפוני אותו תכננו מראש עם עוד חבר טוב. יצאנו כולנו, מצויידים באוכל לדרך ובתינוקת קטנה שמעלה את מצב הרוח לכולנו. טיילנו במסלול שלא היה מבייש את ההייקרים האדוקים ביותר. חווינו את הטבע בצורה הכי נעימה שלו, בין ההרים, בין הגשמים.

בסוף יום פורה ונעים, הגענו לאמירים. פניה אחת מהכביש ונגלה אלינו נוף עוצר נשימה. הרים וצבעים, שקיעה עמוקה וענוגה.

אֲמִירִים הוקם ב1958 ע"י קבוצת צעירים (כלבבי!) שהאמינו במודעות בריאותית כערך עליון. הם היו חלק מאגודת הצמחונים והטבעונים התל אביבית, ויחד עם הסוכנות היהודית ותנועת המושבים הקימו את הישוב הראשון בארץ בו יקודמו נושאי התזונה הבריאה, המנעות מעישון ומריסוסים כימיים. וכך, עם השנים התפתח והתבסס לו המושב המיוחד הזה הדוגל בחקלאות אורגנית ובחיים איטיים.

א.ו.ש.ר.

ככל שהתקרבנו לבית הכחול תיאוריה של אושרה מהשבועות האחרונים התחילו להשתקף מבעד לעיני, מטפסים ומטפסים והנוף רק נהיה יפה יותר בעינינו. כשהגענו לפתח הבית הכחול, מהרגע הראשון, הרגשנו בבית.

הבית חיכה לנו מסודר ומצוחצח, מלא באופי ובנעם, פרטים קטנים שכבשו את ליבנו בכל פינה ואור נעים שחיכה לנו כמו גם החימום שאושרה דאגה להדליק לנו מבעוד מועד כדי שנוכל להתחמם מהקור החורפי שבחוץ.

וככה מצאנו עצמינו, שתי חברות טובות שמכירות מגלגול אחר של החיים ותינוקת אחת מלאה באהבה, ביחד, בבית הכחול, כמעט נוגעות בשמש השוקעת, מתחילות חוויה כל כך מיוחדת.

הבוקר הגיע ואיתו סקרנות גדולה. כזו שאליה רק תינוקת בת כמעט שנה יכולה להוביל.

בר ואני מצאנו עצמינו זוחלות אחרי מאלייה בכל פינה של הבית והחצר הגדולה, מגלות פינות מופלאות של יער ואדמה.

החוויה שלי עם בר ומאלייה שונה ומחממת לב. הן מזכירות לי את הקשר הבסיסי והמהותי ביותר בחיינו, חיבורים של גוף ונשמה.

הן מלמדות אותי, מרככות אותי והופכות אותי לשלהן, כל פעם מחדש, באהבה אדירה.

היה מעניין להיות באמירים עם בר שמעריכה בידיוק כמוני יצירה מקיימת עם נשמה. אושרה מכירה את כל היוצרים המקיימים מסביב ואחד הדברים שחשובים לה הוא לחבר את האורחים שלה עם הפעילות המקסימה סביב הבית הכחול. הידע שלה כה רב והאהבה שלה לעולמות היצירה כה רבה - בר ואני לא יכולנו לבקש מארחת טובה יותר.

אחת מהפתעות הבוקר הנעימות ביותר שקיבלנו הייתה הפגישה עם אושרה.

כשהיא הגיעה, הרגשנו שלושתינו כאילו הכרנו שנים ושזהו רק מפגש חברות רגיל.

כל זאת, למרות שכלל לא הכרנו, מעולם!

אני תוהה לעצמי, איך יכול להיות שתקשורת מילולית כל כך חזקה? שהרי, עד היום רק דיברנו, מילים מילים, ללא פנים.

אושרה היא בת יער אמיתית ומדהימה שאת ילדותה ונערותה העבירה במדבר, מה שאפילו מסביר יותר את החיבור בינינו.

את הבית הכחול בנו היא ולסא בן זוגה ממש לאחרונה והחליטו ביחד שאת החיים בתוך יער אמירים המופלא הם רוצים לחלוק עם א.נשים שרוצים להניח את מחשבותיהם באחד המקומות היפים במדינה.

ביתם שלהם נמצא בסמוך לבית הכחול והדרך שבה הם חיים עוררה בנו השראה גדולה. באופן כללי, הנוכחות של אושרה ולסא נעימה כל כך ומלמדת. חימם את ליבי ללמוד על הקשרים המיוחדים שהם רוקמים עם אורחיהם, את הדרך המיוחדת שבה הם לומדים לחשוף בפני הא.נשים שנקרים בדרכם את הטוב שהם יודעים על הטבע.

Airbnb

Airbnb

אי אפשר שלא להתפעל מהפרטים הקטנים בבית הכחול, מעבודות העץ, מהסלים הקלועים שדרכם מפלסות קרני אור את דרכן ומנעימות את החלל. ובזמן שבר ואני מתלהבות לנו - אושרה, מחייכת בצניעות כה יפה. עבודות הקליעה הן מומחיותה ועבודות העץ הן יצירותיו של לסא. למעשה, כך נפגשו.

אי אז ביריד מלאכות קדומות, היא מכרה את סליה והוא את עבודות העץ הנהדרות שלו.

מבטים שהצטלבו, שיחה סביב אמנות ועבודת יד, והנה הם, כמה שנים אחרי חוגגים זוגיות נעימה ובן צעיר ומתוק ושמו יער.

בדמיוני התחלתי לדמיין את המפגש הזה, כאילו היה לפני מאות שנים, בעיירה קטנה, רחוקה רחוקה.

ותמימות של אהבה, של עשיה ושל טבע, עטפו את כל ההוויה.

בר ואני נהננו כל כך מהשיחה עם אושרה שלא שמנו לב לזמן שחלף ועבר לו.

לשמוע על סיפורי הליקוט שלה והידע הרב שיש לה בקריאה של הטבע סביבה, על המסעות שעברה ועל החיבור שלה לבנייה ולהיסטוריה, על הסוסים האהובים, על החיים באמירים ועל המפגש עם א.נשים מיוחדים, על הפרויקטים שהם מתכננים כדי לחשוף את נפלאות החיים הפשוטים ו...אוי. פשוט רצינו, בר ואני, להשאיר את התיקים בבית הכחול ולא לעזוב לעולם.

זה מפליא ומרגש לראות אנשים חיים את חלום ההאטה שלי.

גרים להם ביורט במעבה היער, בונים את כל אשר סביבם, מכירים כל ענף ופרח.

ואולי, באמת, הדבר המופלא ביותר באושרה ולסא הוא שהם רק רוצים לארח אנשים, לתת להם את האפשרות לחוות בעצמם את היער שלהם.

אושרה ידעה לספר לנו על שבילים יפיפיים ותצפיות באמירים כמו גם על סדנאות שאנחנו יכולות לקיים באיזור אך אנחנו בחרנו להשאר בבית הכחול ופשוט להרגע ולהניח. הסיבוב הפשוט ביותר בין בתי אמירים מעורר התלהבות כי בהחלט מרגיש שכל הגרים בו מדברים את שפת ההאטה.

Airbnb

לפני שחזרנו לנו לבית הכחול, עצרנו אצל חברה נהדרת נוספת שגרה באמירים, הלוא היא עליזה'לה שלנו.

גם אותה, הכרתי דרך הרשת זה מכבר וזכיתי שהיא תהפוך להיות חברת דרך מדהימה.

בסלון היפייפה שלה, המשקיף על נוף עוצר נשימה, התיישבנו כולנו.

היה מעניין למצוא עצמינו, ארבע נשים ותינוקת אחת, שעד לפני כשנה כלל לא הכירו.

השיחה התמלאה בצחוק ובתהיות פילוסופיות, הפנים של כל אחת זרחו כמו קרן שמש בוהקת.

זה לא מובן מאליו, היכולת להתחבר. זה לא מובן מאליו, למצוא אומץ להכיר א.נשים חדשים.

אבל כשזה קורה? אלה קשרים ששווים עולם.

גיליתי בטיול הזה חברות בגוונים אחרים.

השהייה המשותפת שלנו בבית הייתה עבורי שונה ומיוחדת.

עומקי הקשר שלי ושל בר עלו בכל כך הרבה רמות, בידיוק מתוך הרגעים הבלתי מתוכננים שבטיול עם תינוקת.

האתגר בלהיות אמא הוא גדול בהרבה משחשבתי, תשומת הלב מרקיעה שחקים והחושים כה מחודדים כך שמוכנים לקליטה בכל מאית השניה.

האתגר שחוויתי בדקות מסויימות עורר אותי לחשוב על הדרך בה אנו תופסים את העולם, את העשייה ואת הגוף שלנו.

הגוף והמוח שלנו משתנה משנה לשנה, מדור לדור וממאה למאה.

לו הייתי אני לפי כמה מאות שנה, עד כמה הייתי לעצמי דומה?

וככה עברו להם הימים, בבילוי של טבע, חברות ונועם.

זו הייתה חוויה מיוחדת, כזו שלא הייתה לי מעולם, כזו שלא תהיה לי מעולם.

אני מרגישה ברת מזל שיש לי חברה כמו בר, היא מבחינתי המופת לסבלנות והכלה, לחכמה אדירה ועדינות.

אני מורידה עשרות כובעים לכל אמא באשר היא בעולם, ובמיוחד, לאמא האהובה שלי.

תוך כדי הטיול, בזמן שאני מתרוצצת אחרי מאלילו ובר מכינה לנו אוכל, חשבתי לי על אמא שלי, שגידלה ארבעה ילדים, בתוך סיפור חיים שלעיתים היה סבוך מאוד. עד היום, עד הטיול הזה עם בר ולילו, לא הבנתי כמה היא מדהימה.