כַּמָּה קוֹרוֹת יֵשׁ בַּחַיִּים?

​

ة

​

מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי לסדר,

אהבתי לגלות את נקודת ההתחלה הטהורה של הכאוס.

הרגשתי כאילו אני מצליחה לראות את הדברים ביתר בְּהִירוּת,

שאולי אם אפשר לסדר את מה ש׳מחוץ׳, ה׳פנים׳ יסתדר גם.

​

היו ימים בחיי בהם הייתה לי שליטה מועטה על המתרחש,

מה שגרם לי עוד כילדה לחפש מקורות יוזמה קטנים להרגיש בהם יותר בטוחה.

לימים, הכמיהה הזו לשכתוב את המציאות הקיימת דרך עשיית סדר ואסתטיקה,

 בנתה את חיי המקצועיים. 

​

למדתי עבודה סוציאלית והתמחיתי בְּפּוֹטוֹתְרַפְיָה, 

ביקשתי למצוא קשר בין הַנִּרְאָה בתיעוד לְבִלְתִּי נִרְאֶה בתהליכי הטיפול.

כך למדתי להבין כיצד הנרטיב שבונה את האמונה שלנו על עצמינו,

משפיע על התנהגות הפרט והחברה. 

​

למדתי שיווק, כלכלה התנהגותית וצילום מקצועי. 

רציתי להבין כיצד עובדת מחשבה צרכנית, 

וכיצד יוֹזְמוֹת המבקשות ללמד ביקורתיות והטלה בספק יכולות להעביר מסריהן בפשטות. 

היום אני יודעת כיצד נכון להעביר בכנות מסרים מורכבים בעלי מהות ועומק,

באופן המעורר לדרך חשיבה מחודשת.

​

ככלל, אני לומדת תמיד. 

על המדף שלי ברגע נתון מונחים כתבי שירה, ספרי פילוסופיה, היסטוריה, חקר ההתנהגות, אמונה ודת.

כל אלו, לרוב, ליד מצלמה דלוקה שנוצרת בי זכרונותיי מחיי שלי.  

​

אֲנִי כּוֹתֶבֶת אֶת חַיַּי, תמיד, 

וזוכה להעביר את הידע שצברתי ליזמות, יוצרות וסטודנטיות - דבר עליו אני מודה מדי יום. 

​

אתן מוזמנות לקרוא עוד על העשייה שלי מכאן.

​