לפעמים אני תּוֹהָה האם ישנה משמעות לספר מי אני. האם יש עניין כלשהו בהבנה כיצד פני נִרְאוֹת. אוֹ שֶׁמָּא אֲנִי רַק מַרְאֶה.
ובכל זאת, מִכְּשֶׁלֹּא עשיתי זאת מעולם, התעורר בי צורך לספר אודותיי.
.
זה שנים שאני מגלגלת על הלשון את המילים אָמָּנוּת הַהֶאָטָה.

לא אשכח את זו שאמרה שהנושא נשמע שטותי ושגם ככה בחיים לא הצלחתי באמת להתקבע סביב מחקר או עשייה לאורך זמן. היא לא הבינה שֶׁהַכֹּל היו שלבים בדרך. למזלי, בנוסף לה, קְטַנֵּי אמונה רבים היו בתחילת הדרך. וטוב שכך. האנשים האלה הם בדיוק מי שעזרו לי להעמיק את הידע בהאטה ובחיבור שלי אליה.
.

תמיד ידעתי שהמחקר של ההאטה נובע מתוך העובדה שאני ההפך הגמור. מאיר אריאל אמר את זה הרבה לפני - "אָדָם צוֹעֵק אֶת שֶׁחָסֵר לוֹ". ועדיין, לא הצלחתי להבין מה בידיוק בהרכב הנפשי שלי זועק לסגל דרך חיים חדשה מהֲמוּכָר.

עם הלידה של קֶדֶם בכורתי, מָטָר של תשובות החלו לשטוף אותי והיום סוף סוף התחלתי להבין את איך כל הנקודות מתחברות.

.

הכל מתחיל ונגמר בצורך הפועם בי לחיות את החיים בנתק מהעבר. מהבקשה להבריא ולצמוח מהטבע ההישרדותי שהשאירו אחריהן צלקות ילדותי. מההחלטה שלא להמשיך ולהשריש בעצמי לחץ וחוסר בטחון בסיסי. אני יודעת שכדי ליצור לעצמי חיים חדש אדרש באומץ להחליט החלטות מורכבות שלעתים ילוו בניתוקים כואבים מהמוכר לי – כאבי גדילה לעולם יהיו חלק בלתי נפרד מצמיחתי.

.

אני מבקשת לכתוב מחדש את חיי.
אני מבקשת להפוך את ההיסטוריה הכואבת של ילדותי ובגרותי לְאָמָּנוּת.
אני מבקשת להתחבר לטבע ולמקורות וליצור לי שורשים חדשים.
אני מבקשת לבנות לי בית בו ארגיש בטוחה.
אני מבקשת לְהָאֵט. אני מבקשת לִבְטֹחַ. אני מבקשת לְהַנִּיחַ.