SHUFALEK
LIFE SOUNDS
סוף תרגול יוגה. שוואסנה. הרגע בו מניחים את המחשבות ומתמסרים לשקט. פתאום צלילים. מלמטה למעלה, עוטפים אותי. צלילים של ים. אני במצולות? איפה אני? פותחת את העיניים. מסתכלת עליו. הוא מגלגל ליד אוזניי כלי נגינה ממנו בוקעים צלילים של הים. ואני... מגניבה בשקט "זה! זה מדהים!". אורי חייך. הוא הרי יודע. כשקמתי אמרתי לו שבחיים לא חוויתי ככה מוזיקה. הכלים שלו, השקט שלו, העולם שלו. הכל פשוט התחבר לכדי צלילים מסוג אחר. מרגיעים. מחברים. טובים. כל כך טובים.
.
יזם שעבדתי איתו סיפר לי פעם סיפור זן משעשע;
נזיר אחד היה רעב.
אז מה הוא עשה?
קָם, הֵכִין לְעַצְמוֹ קַעֲרַת אֹרֶז, אָכַל, וְשָׁטַף בַּסּוֹף אֶת הַצַּלַּחַת.
הסיפור הזה חוזר על עצמו שוב ושוב במחשבותיי בתקופה האחרונה,
בזכותו הבנתי עד כמה אני תמיד מסתבכת במחשבות של עצמי.
לפעמים הפעולות הכי פשוטות הופכות להיות לוּפּ בלתי נגמר.
פעם הייתי מספרת לעצמי שאני מתנהגת כך בגלל הילדות, המטען הגנטי, הסביבה, החינוך - כולם אחראיים.
אבל למען האמת, אני כבר לא מחפשת אשמים, אלא מבקשת לקחת אחריות.
הגילוי של אָמָּנוּת הַהֶאָטָה היה הפתח הראשון בלקחת אחריות מלאה על חיי.
דרך גילויים פילוסופיים של אמנות ופשטות יפה,
נעם לי להעמיק ולחקור על תַּרְבּוּת הַחַיִּים הָאִטִּית. מצאתי בה בית.
הכובד שבתוכי מתרכך כשאני מצליחה ליזום שינויים בחיי,
כשאני פועלת מתוך צניעות ונזכרת שֶׁבְּכוֹחִי בִּלְבַד לִכְתֹּב אֶת נָרָטִיב חַיַּי.
מפרקת לי בעדינות את הסיפורים שנהגתי לספר לעצמי, את האמונות שרכשתי,
משילה ממני כובד שצברתי לאורך השנים - חוזרת אל הבסיס שלי אני.
מאיר אריאל כתב ״יֵשׁ אָדָם שֶׁעוֹשֶׂה לְךָ צָפוּף, וְיֵשׁ אָדָם שֶׁעוֹשֶׂה לְךָ מֶרְחָבִים״.
אני שני האנשים האלה, לפעמים באותה נשימה.
מחפשת לי תמיד מרחבים ומודה לצפיפות שמנערת אותי כל פעם מחדש ליזום את חיי.
אתן מוזמנות לקרוא על הפילוסופיה שכתבתי על אמנות ההאטה כאן.
קוראים לי סמדר,
נעים מאוד.
כַּמָּה קוֹרוֹת יֵשׁ בַּחַיִּים?
ة
מאז שאני זוכרת את עצמי אהבתי לסדר,
אהבתי לגלות את נקודת ההתחלה הטהורה של הכאוס.
הרגשתי כאילו אני מצליחה לראות את הדברים ביתר בְּהִירוּת,
שאולי אם אפשר לסדר את מה ש׳מחוץ׳, ה׳פנים׳ יסתדר גם.
היו ימים בחיי בהם הייתה לי שליטה מועטה על המתרחש,
מה שגרם לי עוד כילדה לחפש מקורות יוזמה קטנים להרגיש בהם יותר בטוחה.
לימים, הכמיהה הזו לשכתוב את המציאות הקיימת דרך עשיית סדר ואסתטיקה,
בנתה את חיי המקצועיים.
למדתי עבודה סוציאלית והתמחיתי בְּפּוֹטוֹתְרַפְיָה,
ביקשתי למצוא קשר בין הַנִּרְאָה בתיעוד לְבִלְתִּי נִרְאֶה בתהליכי הטיפול.
כך למדתי להבין כיצד הנרטיב שבונה את האמונה שלנו על עצמינו,
משפיע על התנהגות הפרט והחברה.
למדתי שיווק, כלכלה התנהגותית וצילום מקצועי.
רציתי להבין כיצד עובדת מחשבה צרכנית,
וכיצד יוֹזְמוֹת המבקשות ללמד ביקורתיות והטלה בספק יכולות להעביר מסריהן בפשטות.
היום אני יודעת כיצד נכון להעביר בכנות מסרים מורכבים בעלי מהות ועומק,
באופן המעורר לדרך חשיבה מחודשת.
ככלל, אני לומדת תמיד.
על המדף שלי ברגע נתון מונחים כתבי שירה, ספרי פילוסופיה, היסטוריה, חקר ההתנהגות, אמונה ודת.
כל אלו, לרוב, ליד מצלמה דלוקה שנוצרת בי זכרונותיי מחיי שלי.
אֲנִי כּוֹתֶבֶת אֶת חַיַּי, תמיד,
וזוכה להעביר את הידע שצברתי ליזמות, יוצרות וסטודנטיות - דבר עליו אני מודה מדי יום.
אתן מוזמנות לקרוא עוד על העשייה שלי מכאן.
"הַזִּכְרוֹנוֹת עוֹשִׂים לָנוּ חֲדָרִים כְּדֵי שֶׁנֵּדַע הֵיכָן עוֹמְדִים הַדְּבָרִים בְּתוֹךְ פִּרְאִיּוּתָם"
ישראל אלירז