SHUFALEK
LIFE SOUNDS
סוף תרגול יוגה. שוואסנה. הרגע בו מניחים את המחשבות ומתמסרים לשקט. פתאום צלילים. מלמטה למעלה, עוטפים אותי. צלילים של ים. אני במצולות? איפה אני? פותחת את העיניים. מסתכלת עליו. הוא מגלגל ליד אוזניי כלי נגינה ממנו בוקעים צלילים של הים. ואני... מגניבה בשקט "זה! זה מדהים!". אורי חייך. הוא הרי יודע. כשקמתי אמרתי לו שבחיים לא חוויתי ככה מוזיקה. הכלים שלו, השקט שלו, העולם שלו. הכל פשוט התחבר לכדי צלילים מסוג אחר. מרגיעים. מחברים. טובים. כל כך טובים.
.
מֶשֶׁק פְּתוֹרָה
מושב שדה משה
בערב קיצי ונעים זכיתי לחוות חוויה מיוחדת במינה במשק פתורה.
המשפחתיות הקרובה והאהבה לאדמה שגיליתי בסיקור הזה היו יוצאי דופן.
והנה החוויה, במלואה, מסופרת בתמונות ובמילים כנות;
הדרמתי
לקראת השקיעה,
כל הדרך למושב שדה משה.
הדרמתי
לפגוש בשורשים של משק פתורה,
את הדור השלישי שבמסירות אין קץ עובד את האדמה בעשר אצבעות,
ובלב ענק.
הגעתי
ופגשתי
בחיוכו הרחב של עדו,
נכדם של טובה ושמואל שהקימו את המשק,
זה שאמון היום בכשרון רב וקוליות שאין כמותה את כל גלגלי העשייה.
בדרך לנקודת המפגש הרשמית עצרנו בגת ביזנטית ששימשה את החקלאים הקדמונים בעיר המקראית,
ששמה - פתורה.
עדו סיפר לנו על החיבור המשפחתי להיסטוריית האדמה,
ועל ההחלטות שעשו בעקבות הממצאים לשימור הגידולים עליה ממש כפי שנעשה בימי קדם.
כשהגענו,
גיליתי שהמפגש מתקיים לו עמוק בטבע,
בין העצים,
בין קרני השמש,
שאחלוק את החוויה עם עצי זית וכרמים.
כשגיליתי שמי שאמונים על האוכל הם שני אנשים אהובים עלי במיוחד,
קינן בסל ודור ונגר,
חשבתי לי שבעצמי לא הייתי מצליחה לדמיין חיבורים מדוייקים כמו שנעשו לקראת אחר הצהריים הזה.
הסתובבתי לי,
מתמוגגת מפשטות הדברים,
לומדת להכיר את השותפים למפגש,
לאט, לאט.
וכשהתיישבנו כולנו,
החלנו בהדרכה של עידו וטעמנו את שמן הזית.
אם להיות כנה,
מעולם לא העמקתי וטעמתי את שמן הזית כך, לבדוץ
עדו סיפר לנו במקצוענות והתרגשות על הרבדים השונים שעלינו לטעום ולהרגיש כאשר אנו רוצים לחוות, באמת,
את שמן הזית.
בשתי ידיים - עם כל החושים,
טועמים, מקשיבים, חווים.
בין מרירות למתיקות,
בין פירות לשדות,
בוחנים צבעים,
ריחות,
מרקמים.
שמן הזית שלהם
הוא עולם.
מבעד למילים, בענווה,
הסתבר לי שלאחרונה המשר זכה בתחרויות המובילות בארץ ובעולם עם כמה מהשמנים שטעמנו.
רגע אחרי שסיימנו את הטעימות ורגע אחרי שהחלנו בארוחה של שקיעה,
שוחחתי קצת עם עדו ורציתי להבין איך קרו הדברים, עבורו.
ששאלתי אם בחר לעסוק בחקלאות, הוא חייך, ואמר
"זה מה שהידיים יודעות, וזה מה שהזכרון הפועם יודע".
מגיל עשר עבד עם סביו במשק וראה את ההתפתחויות לאורך שנים.
לימים הוא למד מקצועות טכניים ועבד בחברות גדולות,
אך לפני כמה שנים בחר להתמקד אך ורק באדמה ותבואותיה.
רבים החידושים שהביא למשק עם רוחו היזמית אמיצה,
ובמיוחד, את הרצון לחבר, ללא מתווכים, תוצרת איכותית ישירות אל הבתים שלנו.
אושר היא פרבולה של קפיצות קטנות.
כך אמר לי פעם איש מעניין מאוד.
אלה רגעים קטנים שכשמרגישים אותם אפשר
לשכוח
מכל מה שמסביב.
אני לא יודעת אם אני מאמינה במושג "אושר",
אבל אני כן מאמינה בשמש,
באנשים מעניינים,
בסיפורים אנושיים
ובאדמה.
ואם כל אלה נחשבים לחוד או יחד אושר,
נראה לי שעברו עלי כמה שעות מאושרות מאוד,
כאלה שיכנסו לתוך מאגר זכרונות בלתי נשכחים.
את כל החוויה הזו שליקטתי,
ובמיוחד את טעימות שמן הזית,
אפשר ומומלץ בחום לקבוע עם פתורה ישירות בהודעה פרטית.
ובכלל, כל מה שאכלנו ושתינו נמכר בחנות המשק האינטרנטית של פתורה,
והשמועה רצה ואומרת שיש להם שירות מדהים עד פתח הבית.
הסוף,
יפה,
כמו ההתחלה,
כי בלעדיו,
איך נדע מה היה,
ואיך נדע למה לצפות?
לחיי יצירה מקיימת,
לחיי פתורה,
לחיי החיים, בעקרון
ברגעים שחיים אותם,
אז אם אפשר,
עם כל החושים כולם.
משק פתורה-
מומלץ בחום לבקר בדף האינסטגרם וכמובן באתר המופלא!
ن