לִיב

 

"אני לא יודעת מה אתם עושים, אבל אני בטוחה שאני רוצה להכיר אתכם". ככה, בלי הכנה מוקדמת, בלי פתיח פורמלי. שיגרתי. הייתה זו ההודעה הראשונה ששלחתי לליב כשנחשפתי לראשונה לפרופיל האינסטגרם שלהם.

ולא סתם, מדובר באחד הפרופילים עם האסתטיקה הכי כובשת שראיתי.

ואסתטיקה מדוייקת, כמו תמיד, היא כזו שגורמת לי לרצות לצלול פנימה ולהכיר לעומק את המוצג לי. צללתי וצללתי אל תוך תמונותיה של ליב, אל תוך הטקסטים. הבנתי בתוך מספר רגעים שמעבר ליופי המשתקף, אני צופה בעומק אמיתי, בתוכן מרתק. 

מסתקרנת עוד ועוד להבין, מי עומד מאחורי הפרויקט הנפלא הזה, ואז, מקבלת הודעה; 

" תודה רבה! היי, אני גילי, פסיכולוגית חברתית, פיתחתי ערכה שמנגישה כלים פסיכולוגיים ליישום עצמי, שבת שלום!."

זהו, ככה, פשוט. 

 

מבלי לשים לב, ניהלנו, גילי ואני, שיחה נעימה של שישי בצהריים, מגלגלות תחום עניין אחד אחרי השני, מחוקרת אחת לשניה, מסתקרנות ומתרגשות מעצם המפגש.

הפרויקט שלה הצית לי כל נים בלב, למרות שבשלב הזה הבנתי רק את חלקו. טוב, אולי כי כל כך התרגשתי לגלות אותה והשמחה בלבלה אותי.

ברור היה לי שהמלקטת חייבת ללקט את "ליב". מהר מאוד קבענו לנו פגישה, אצלי, במושב. 

10:00 בבוקר של יום שמשי וגילי נכנסת לביתי חמושה בחיוך גדול וצחוק מתגלגל, מתהלכת לה כשאור גדול מלווה את מבטה. 

אסתטיקה, כמו אסתטיקה, שובת לב ומחברת, ובזמן שאני התפעלתי מהאנרגיה הנעימה שהיא הביאה איתה, היא התפעלה מהדרך בה בחרתי לחיות את חיי קרוב לטבע, ומהפריטים שמקיפים אותי בביתי, את כולם בנינו לבד אור ואני. 

 

שתי כוסות תה מעלי הגינה ושיחה אחת מרתקת אחת התלקחה לה על החיבור בין עולם הטיפול, לבין הנגשת כלים פרקטיים ליישום בצורה 'א-פורמלית'. למען האמת, הייתה זו הפעם הראשונה שהרגשתי שאני מדברת עם מישהי שמבינה אותי, ואת מחשבותיי, בצורה העמוקה ביותר.

גילי בחרה לקחת את הידע שצברה אחרי שנים של למידה ולהוציא אותו לאור בדרך שתוכל להיכנס לביתו של כל אדם. 

היא חקרה ובדקה, כתבה ושמעה- ויצרה ערכה המורכבת מתרגילים פסיכולוגיים פרקטיים שניתן לעשות בכל מקום וזמן, בכדי לאזן ולחדד את המחשבה. 

נושאים כמו אושר, חשיבה חיובית, שינוי פרשנות, דאגה או ביקורת הופכים ברגע לכאלה אשר כיף ואפילו מסקרן לתרגל אותם, סתם ככה, באמצע היום. ככה, לאט לאט ומבלי ששמים לב, אנו משנים את הרגלי המחשבה שלנו והופכים אותה לשלווה יותר. 

 

הערכה מעוצבת בפשטות ונקיון שתופסים ברגע את המבט.

מתיק בד בהיר ויפה, מעוטר באיורים המהפנטים של ליב נשלפה לה ערכת עץ צחורה ויפה.

"הנה, קחי. זו שלך."

"שלי?"

כל מי שמכיר את טעמי העיצובי ידע עד כמה התרגשתי ברגע בו הבטתי בערכה לראשונה כשגילי הוציאה את הערכה מהתיק.  

 קראתי, לאט, את הטקסט העוטף את הערכה, ובעדינות החלקתי את המכסה לפתיחתה.

במשך כמה דקות מבטי הונח על כל הפריטים המונחים בערכה בדיוק משגע.

"מרגיש כאילו מישהו הניח בתוכה כל פרט ופרט, במיוחד בשבילי, ברגישות אינסופית".

היא הסתכלה עלי וחיוך של צניעות וגאווה התגנב על שפתיה. 

 

 

בתוך הערכה חיכו מחברת, קוביה ומספר פנקסים קטנים שבכל אחד מהם כתוב תרגיל. על הקוביה נחרט משפט שלא הפסיק להדהד בראשי: 

"אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה".

"אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה" התחלתי לזמזם בראשי בעודי מתחילה להסתכל על כל פנקס ופנקס, בתשומת לב. 

היום, אולי יותר מתמיד, אני יודעת, שכל דבר אותו אבחר לעשות בחיי, יסמל אותי, ואותי בידיוק.

בין אם יגדל להיות הצלחה כבירה או כשלון חרוץ.

בסופו של יום, אני הולכת את הדרך שלי, בידיוק, איך שאני בוחרת להיות. 

 

ארזנו את הערכה והתארגנו לצאת לסיבוב במושב. ביום שמש שכזה, אמרתי לגילי, תהיה זו שטות שלא להראות לך את צמיחת השדות. 

הידקתי אל מכנסיי את המזמרה, חבשתי על ראשי כובע ויצאנו לדרך.

 

הלכנו לנו לעבר פריחת האפרסק הורודה וממנה אל צמיחת החיטה הירוקה ומשם, לסיום, עברנו בשדות ההדרים. 

נגענו בפריחה והרחנו את ריח הגשם על האדמה. 

 

המילה "ליב" אותה בחרה גילי לערכה, ופירושה 'לחיות', התעוררה והפכה מציאות.

היופי בערכה הוא שאפשר לקחת אותה לכל מקום ובכל זמן. היא מאפשרת פיתוח שיח קצת אחר ומעניין מאוד כל אדם לעצמו, בין שני אנשים או אפילו כקבוצה. 

גילי סיפרה לי איך אנשים מגיבים לערכה במפגשים חברתיים, עד כמה התרגילים הקצרים מפתחים שיח פתוח ונח יותר, ממש ברגע.

לא התפלאתי, אני מוכרחה להגיד, שהרי, פרויקט כה מדויק הממפה נושאים כה חשובים בחיינו חייב להיות כזה שמעורר שיח מקדם.

Airbnb

 

המפגש שלנו במושב הסתיים בחיבוק גדול, כזה אשר ידענו שרק פותח קשר ארוך וטוב, מקדם ונכון, ביני לבינה, בין הדמיונות של שתינו, לאהבות והמחקרים ששתינו מרותקות אליהם בעולם.

 

בשישי האחרון נפתחה התערוכה של גילי ו'ליב' בבית חנה בתל אביב. 

ברור היה לי שאגיע לחגוג איתה את החיים במקום שכבר מזמן נהיה בית עבורי. 

 

עניין אותי להבין כיצד גילי תבטא את כל מחשבותייה בפן האמנותי על קירות הבית בתערוכת יחיד. 

צעד אחרי צעד ומשתקפים בעיני מיצגים אשר עוררו את כל חושיי.

 

עיניי האמנותיות מרותקות ליופי האיורים ועיניי החושבות קוראות מילה אחרי מילה בשקיקה. 

התערוכה הזו, עבורי, הייתה יחידה ומיוחדת. כזו שמאחדת בתוכה רגש וחכמה בצורה שגרמה לעיניי לזהור מאושר טהור.  

 

העולם זכה בגילי ואני זכיתי להכיר אותה כחלק ממחקר ההאטה שלי ומפרויקט ה"מלקטת". 

ברור לי, הרי, שהחיבור הזה איננו מקרי כלל. ברור לי אף יותר, שהחיבור הזה עתיד ללמד אותי רבות על החיים, על חיבורים, על אמנות וכמובן - על עצמי.

כחלק מהתערוכה, גילי בחרה לערוך מפגשי "פסיכולוגים נודדים" עם חבורת חבריה למקצוע. הם נותנים יעוץ פסיכולוגי קצר, המתכתב עם תרגילי הערכה, ויוצרים בצורה זו חשיפה של א.נשים לעולם הפסיכולוגיה החברתית. 

שווה, מאוד, לעקוב אחרי הדברים המתוכננים כחלק מהתערוכה, ובאופן כללי, אחרי פועלה של גילי ו"ליב". 

התערוכה תרוץ בבית חנה בתל אביב עד ה- .20.3.20 ואני ממליצה - בחום - להגיע.  

Airbnb

 

הערכה שלי מצאה לה מקום של כבוד על שולחן העבודה בבית. מפעם לפעם, אני פותחת אותה ועושה תרגיל קטן עם עצמי או עם אור.

אני מתרגשת לקראת כל המפגשים בהם הערכה תחולל את קסמייה.

המיזם של גילי הוא כזה אשר מעורר ומחבק, נכון ומדויק, ובעיקר, בעיקר, מחבר- 

כל אדם עם עצמו, 

כל אדם עם הסובבים אותו.

לחיי כך, שכולנו נדע לכבד ולאהוב את מי שאנחנו, איך שאנחנו, תמיד.

'אֶהְיֶה. אֲשֶׁר. אֶהְיֶה'. 

 

את הערכה של 'ליב' ניתן להזמין במשלוח לכל הארץ. 

ن

פיד.jpg

סמדר לוי - שואף 

אמָּנוּת הַהֶאָטָה

כל הצילומים באתר הופיעו בתערוכת היחיד "לְאַט ; הַמִּדְבָּר" שהוצגה בבית חנה, תל-אביב.

כדי להתגבר על הגעגוע, אם מתחשק לך לקבל ממני עדכונים איטיים מפעם לפעם:

כיף שבאת, מחכה לראותך שוב!

עוד

פרויקטים

האתר נבנה על ידי בהנאה גדולה ©  2020 סמדר לוי-שואף