השיחה המרתקת שלנו הגיעה לסיומה וליהי ציידה אותי במספר ספרים שנראה היה לה שאוהב ויהיה לי מעניין לקרוא בזמן השהייה שלנו. 

חזרתי לי לבקתה החמה וחיממנו לנו, אור ואני, מרק אותו הבאנו מבעוד מועד מהבית. שני דברים שחשובים לנו מאוד כאשר אנו נוסעים הוא לדאוג שלא נהיה תלויים במסעדות סביב כשאנו רעבים ולכן אנו מקפידים להתארח בחדרים בהם יש מטבחון אליו נוכל להביא איתנו מצרכים מהבית או מהצרכניה המקומית (גם כשאנו מטיילים בחו"ל). 

אוכלים לנו יחד את המרק הטעים, מסתכלים החוצה אל ההר שהפך לצל שחור גדול עם רדת השמש. 

​

"תות, תסתכלי איזה מוזר, יש תאורה בחוץ" "תאורה?" "כן! תסתכלי, השמיים, כאילו יש כאן תאורה. איזה מוזר, מעניין מאיפה זה מגיע"

"מהירח" "מה מהירח? תראי כמה אור!" "מהירח..." "את לא רצינית".

הוא יצא נסער מהבקתה כדי להוכיח לי ששגיתי, שיש שם אור, אולי איזה תאטרון שמופיע על איזה הר מקביל ולא הוזמנו למופע. 

רואה אותו מחפש ומחפש, צוחקת קצת עם עצמי. הוא חוזר פנימה ומסתכל עלי בעיניים היפות שלו.

"זה הירח!!!" "נכון. אמרתי לך" "איך יכול להיות?!" "אין כאן זיהום אור. בבתים אנשים מדליקים מעט אור ואין סביב ערים או תאורת רחוב חזקה.

ככה השמיים נראים. מלאים באור לבן של הירח, מראים את הדרך בצורה ברורה ומדוייקת. אין, באמת, דבר כזה שנקרא חושך בטבע, אתה יודע".

והנה, כך, בפשטות כמעט ילדית, גיליתי לאור של חיי את אור הירח.

​