הסקרנות שלי הובילה אותי הפעם לחלקת אושר שמילים לא יצליחו לתאר. לקחה לי בערך שעה להתאושש מכל הטוב סביבי ומהאנרגיה יוצאת הדופן של יולי וניצן. הם חייכו, חיבקו, סיפרו וגרמו לי ברגע להתאהב. 

 בתשוקה אדירה הם סיפרו לי על יער המאכל. על הקשר בין הטבע לבעלי החיים. על הדרך בה אנחנו צריכים לאהוב את האדמה ולנהוג כלפיה בחוכמה. על כל החיבורים בין העלים, האוויר והחיים.

 

יצאנו מהבית המגניב שלהם והתחלנו לצעוד לכיוון היער. נכנסנו למבנה שבעתיד יהפוך להיות חלל תרגול ושיח עם חלון גדול ליער.

יולי תפסה את יריעת הוילון הימנית וניצן את השמאלית. הוילון נפתח . הם נעמדו ושוחחו להם. ואני? נפעמתי. 

​