SHUFALEK
LIFE SOUNDS
סוף תרגול יוגה. שוואסנה. הרגע בו מניחים את המחשבות ומתמסרים לשקט. פתאום צלילים. מלמטה למעלה, עוטפים אותי. צלילים של ים. אני במצולות? איפה אני? פותחת את העיניים. מסתכלת עליו. הוא מגלגל ליד אוזניי כלי נגינה ממנו בוקעים צלילים של הים. ואני... מגניבה בשקט "זה! זה מדהים!". אורי חייך. הוא הרי יודע. כשקמתי אמרתי לו שבחיים לא חוויתי ככה מוזיקה. הכלים שלו, השקט שלו, העולם שלו. הכל פשוט התחבר לכדי צלילים מסוג אחר. מרגיעים. מחברים. טובים. כל כך טובים.
.
BE LONGING
סיור בסטודיו והחנות - כפר ויתקין
טיפסתי בהתרגשות מדרגה אחר מדרגה
קדם בידיי,
עצים ירוקים מסתירים את העתיד להתגלות מול עיני
חיכיתי להגיע לכאן ארבע שנים.
פסעתי פנימה אל ממלכת חקר הטבע,
פנימה אל ליבה של נעה.
סטודיו בילונגינג.
נעה ואני חיכינו למפגש אחת עם השניה זמן כה ארוך, והחיים, כמו החיים, משכו אותנו
מסיבה מסויימת,
לנקודת הזמן הזו.
שני צעדים פנימה והתיישבתי לי על הספה הלבנה הגדולה שבכניסה,
הייתי צריכה רגע להבין, מה סביבי, לנשום רגע את ההתרגשות.
בחיוך של נעם, האישה האצילית והמופלאה הזו התיישבה לידי,
נעלה מבטה בשלי,
והתחברה למשפחה הקטנה שנחתה אצלה היישר מחופשת לידה.
מאותו הרגע לא הייתה משמעות לזמן,
הרגשתי שהגעתי לקרקע,
הבייתה.
מה קורה סביבי? אני במוזיאון? בחנות? במעבדה? בעבר? בעתיד?
בכל מבט נגלה אלי חומר שדיבר איתי,
וכפי שכתבה נעה על הקרש החיתוך " הקרש כיומן של חיים...",
הרגשתי שאני הולכת במעמקים הרגישים ביותר של המקורות שלי.
נעה נותנת לטבע לדבר,
היא חוקרת לפרטי פרטים
ענף
ענף
עלה
עלה
פורמת
מחברת
מגדלת
חושפת
לא מפחדת להראות אותו בידיוק כפי שהוא
פועם.
ועדיין, כל כך הרבה שקט.
ככה זה כשנותנים לטבע לדבר.
נאבדתי. הלכתי הלוך ושוב,
עין בתוך זכוכית מגדלת בוחנת מרקמים,
הבחנתי בנימים של פקעת בת כמה שנים עומדת במלוא הדרת תהליכיה,
איך אפשר להסביר?
נעה ביקשה ממני לבחור שניים מצילומיה ולספר לה מדוע.
משימה שטרפה לי את הקלפים כפוטותרפיסטית, פתאום להיות לי מהצד השני של המבט,
בחרתי לי את תקריבי המרקמים שמוצגים כאן,
לא שאלתי,
פשוט אספתי אותם אלי.
אדם צועק את שחסר לו
אדם צועק את שחסר לו
המילים של מאיר אריאל מתנגנות בראשי,
מה את כל הזמן מנסה להבין, שאלתי את עצמי.
הצילומים של נעה חשפו את הקונטרסט שאני מחפשת בי כל הזמן,
בכל רבדיי.
מחפשת את החסר, את שאלת המחקר.
מנסה להפוך את עצמי בעצמי מסוערת לרגועה.
אדם צועק
את שחסר
לו.
קיבלתי בבילונגינג שעות שמילאו את כל שחסר לי,
את היכולת לשהות,
להאט,
נעה יוצרת
בידייה
את אמנות ההאטה.
הייתי בזמן,
הייתי שם,
הצילום הזה של נעה וקדם מסמל בעיני בידיוק את התחושה שאפפה אותי,
חיבוק מחבר,
בלי צורך במילים.
רציתי לקחת איתי הכל,
כדי לזכור בידיוק את כל מה שהרגשתי במעבדת הטבע המהוללה,
בחרתי בקפידה את הדבר האחד שיזכיר לי את היום הזה.
אין המלצה גדולה יותר מלהגיד -
קחו את עצמכן לביקור בסטודיו והחנות של נעה,
לראות איך נראית אמנות ההאטה הלכה למעשה.
נעה,
את אישה מיוחדת,
מזמן אחר,
זו זכות לפגוש אותך ואת כשרונך,
תודה על יום שנזכור בגופינו ודעתינו זמן ארוך.
סטודיו בילונגינג-כפר ויתקין
לעדכונים, יצירה והנאה מובטחת, הנה קישור לדף האינסטגרם והאתר של נעה;
ن