רִינַּת בַּר נֵצֶר

סדנת קרמיקה במדבר

000

'שוף, אני לוקחת אותך לראות את השקיעה מהמקום הכי יפה בשדה בוקר! תתלבשי טוב, את במדבר! 

אתן לך את האופניים שלי ואני ארכב על של בעלי, אמנם הוא גבוה ממני והאופניים בהתאמה, זו בטוח תהיה חוויה משעשעת.'

התארגנתי מהר, מצפה לפגוש את רינת כבר חודשים, מתקשה להאמין שסוף סוף הגיע הרגע. 

ברוח סערת אושר התחלתי לצעוד לביתה של רינת מוילה אדמה, הבית שלי לימים הקרובים בתוך חווית המדבר. 

מתהלכת מאושרת כשמצד אחד בתים בצבעי האדמה ומהצד השני נופי מדבר פסטורליים. 

רינת כבר חיכתה לי מחוץ לביתה כשחיוך ענק על פניה ושני זוגות אופניים לצידה. 

סוף סוף, איזה כיף לפגוש אותך... כמה זמן ו... וואו, כמה זמן שאנחנו מחכות לרגע... ו... חיבוק גדול של פגישה ראשונה מהולה בציפיה אדירה.

 'בואי נתחיל לרכב, אנחנו נתפוס את הרגעים הכי קסומים של השקיעה!'

רכבנו קילומטרים בגבעות המדבר והזמן כמו עצר מלכת. ירידה תלולה ואחריה עליה תלולה עוד יותר וכל הגוף מלא באדרנלין והעיניים לא יודעות היכן להניח מבטן מהעושר האינסופי הפרוש לפניהן. בין עליה לירידה, בין מישור להתרגשות, מגניבות לנו שיחה, וקר, וחם, והאוויר כל כך נקי, ואני מרגישה בחלל, אני על הירח, על מאדים.

ופתאום שביל אחד, כמו לקוח מתוך סרט, צר וגבוה, מעל הואדי. הרוח מכל עבר, שקיעת השמש בוהקת עלינו מצד אחד ומהצד השני מקרינה אור כתום מרגש על ההרים המדבריים שהופכים לציורו של הדמיון במכחול. 

בסוף השביל אני רואה דמויות, כמו צבעים עומדים וממתינים רק לי. ירדתי מהאופניים והחלתי לצעוד אליהם, רינת גמעה את השביל מבלי להביט לאחור והיא מחכה לי בצידו השני. מתקרבת ומתקרבת אל הדמויות ואלי מתגלה פסל המתכת "יחד מדברי" של עזרא אוריון. 

מתקדמת אליו, לאט לאט, מרגיעה את הגוף, את הנשימה, מרוגשת, בכל רמ'ח אבריי, מהמקום אליו הגעתי. 

במקצוענות כובשת שלפה רינת מתיק הגב גזיה קטנה, קומקום מלא בעשבים טריים וקופסא מלאה חטיפים טבעיים, מהטעימים שאכלתי בחיי. בעודי מהופנטת מהנוף המדברי מגישה לי רינת בחיוך את התה החם. היא ידעה בידיוק לאיזו אופוריה אכנס בהגעה לנקודה הזו.

התיישבנו על הקרקע ושתינו את התה. תחושת אינסופיות עטפה אותי, כזו שאי אפשר להסביר במילים בנסיון לתיאור התחושה

היה לי טוב, טוב מטוב. 

השמש החלה להפרד לשלום ונתנה לנו את האות לקפל את הגזיה, השיחה והחוויה ולהתחיל לרכב חזרה אל המדרשה. 

'הירח, הוא יכווין אותנו לנקודת ההתחלה.' הסתכלתי עליה בפליאה, זו תהיה הפעם הראשונה בה הירח, והוא בלבד, יכוון אותי בעלטה. 

חזרתי מרוגשת ועייפה לוילה אדמה המופלאה, מקום מרתק ובו חוויה עשירה לכשעצמה, עליה ניתן לקרוא במלקטת>לטייל. 

ליל מנוחה לפני לקראת הבוקר שיביא איתו מפגש מסוג אחר עם רינת.

קמנו לבוקר מדברי ושקט, לירון ושני, שותפותיי למסע, רגועות ומצפות לקראת המפגש עם רינת. הלהבתי אותן שבועות לקראתו.

 עם כוס קפה ביד ועיניים רגועות מנוף המדבר המשכר, נכנסנו לסטודיו הקרמיקה של רינת. היא, בנחת יושבת ויוצרת באובניים.

'איזה כיף שבאתן! חיכיתי לכן! מסיימת להרים את הכלי הזה... ו... תה! ועוגיות! יהיה כל כך כיף.' 

באלגנטיות השמורה רק לאמנית היא קמה מהאובניים וחיבקה אותנו כשידייה מלאות באדמה. 

מצאנו עצמנו, שלושתינו, מתלהבות מיצירותיה, מביטות בהשראה על החלל המיוחד שיצרה לה, ומבלי ששמנו לב כבר חיכה לנו קנקן תה מעשבים טריים וצלחת עוגיות מעשה ידייה. 

התיישבנו כולנו סביב שולחן הסטודיו המרכזי והתחלנו להתכוונן לקראת סדנת החומר המשותפת בשעות הקרובות.

האווירה הייתה שקטה אך מלאת חיים, הסטודיו של רינת ממוקם במיקום מפתח במרכז המדרשה ולכן התחושה בתוכו היא כמו אי של שקט בתוך תנועת החיים של בני המדבר השלווים.

רגע ההתכנסות הזה זימן לנו את האפשרות להכיר ולשמוע את סיפורה של רינת. 

בת קיבוץ ארז שבדרום, שאהבה מאז ולתמיד את צהוב המדבר. 

סיפורה הנוכחי מתחיל בקפיצה של עשור אחורה, לימים בהם רם, בן זוגה, קיבל תפקיד צבאי בבסיס בדרום והמשפחה הצעירה עברה במעבר חד מהחיים התוססים של תל-אביב לנדודים בדרום הארץ. בסופם, מצאו עצמם בבסיס עובדה שבערבה, אז הבינו סופית שהמדבר מרגיש להם בית. 

 המעבר, בטבעיות, עורר שעלות ותהיות אשר היו מהולות בהתרגשות גדולה לקראת הלא נודע, אי שם, רחוק מכל המוכר והידוע. 

'לאחר שנים בהן רם היה בתפקידים אינטנסיביים מאוד בצבא, נוצר געגוע לביחד המשפחתי. כאשר הוצע לו להדרים לעובדה לתפקיד שיאפשר לו פנאי להיות יותר בבית עם הבנות ואיתי  -  החלטנו לקחת את ההזדמנות בשתי ידיים. קיבלנו מתנה ארוזה בהרים, נחלי מדבר וקצב אחר שהתאים לנו מאוד.'

אל עולם החומר הגיעה רינת תוך כדי הריונה הראשון בשנות העשרים המאוחרות עת החליטה ללכת ללמוד בבצלאל במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית. 

המעבר למדבר היה עבורה כמו גילוי ההשראה הגדולה ביותר ובו היא החלה לתוות את שפת יצירתה המיוחדת.

התמקדותה של רינת היא בהאדרת הפשטות שבחומר ובטקסטורות המדמות את הטבע הבהיר והאינסופי. זו הסיבה, בעיני, שהחיבור ביני לבינה היה כל כך חזק.התאהבתי ביצירותייה מהרגע הראשון וברור היה לי שמאחוריהן יש נפש שתחבק את נפשי בהסתכלות על העולם. 

בערבה, הקימה רינת סטודיו משלה ולימדה ילדים צעירים וגם מבוגרים במטרה לחשוף אותם לעולם שעבורה היה מפלט האמנות האולטימטיבי.  במיוחד במדבר, חשבתי לי, המגע עם חומר מיוחד אף יותר.

ממש כמו לגעת בבטן האדמה ולהרגיש את קימוריה בצורה הכנה ביותר. 

שנים של יצירה עם הקהילה במקביל לגילוי המדבר לאורכו, לרוחבו ולעומקו בטיולי שטח משפחתיים, הובילו את רינת להתאהב בו בצורה חד משמעית. הימים חלפו עברו, תפקידו של רם הגיע לסיומו, ואיתו, השחרור מהצבא.

לא היה להם ספק שלאחר שנות שירות כה רבות הרוויחה כל המשפחה 'טיול אחרי צבא'. 

ארזו את חפציהם וזכרונותיהם, רינת, רם ושתי בנותיהם, ויצאו לשנה במרכז אמריקה ופורטוגל. 

בלי תכנונים, בלי ציפיות, בידיוק כפי שהיה נראה טיול של משוחרר טרי בן 21. 

הם חקרו, הכירו תרבויות חדשות, אנשים, נופים וטעמים חדשים ולבסוף סיכמו את החוויה בהבנה שחייהם, אחרי הטיול הזה, עומדים להתחיל מחדש.

בשובם מהמסע בחרו להתיישב בקיבוץ רוחמה, שם בנו את ביתם בסביבת נוף ילדותה של רינת. 

אולי היה זה ההלם הראשוני של החזרה מהטיול או אולי הייתה זו ההסתגלות לחיים חדשים עבור כולם, הקצוות לא הצליחו להתחבר.

בנשימה אחת החליטה המשפחה להתכוונן לקראת יעד המגורים הבא, עד שימצאו את המקום בו ירגישו בית. 

הייתה זו הזדמנות ספונטנית שהובילה אותם להבין שנכון יהיה להם לנסות את החיים במדרשת בן גוריון. 

מהון להון, ארזו את חפציהם והגיעו לעברו למדבר חדש ומרגש. 

בליבי, חשבתי, היכולת לנוע ברגע שהתחושה לכך מתחילה להתבשל בבטן הוא מבורך. התנועה מחדדת, מחדשת. אין כל צורך להשאר היכן שההוויה אינה מלאה. כמה אמיצים רינתה ומשפחתה שהצליחו בקלות ובהקשבה עמוקה לעצמם לעבור לנסות את חייהם ביעד חדש ולא נודע.

בחודשים הראשונים בשדה בוקר, מספרת רינת, שחוותה לראשונה את הצורך בחידוד העשיה שלה.

החזרה לנופי החול האהובים עליה והיכרות עם קימורי מדבר חדשים הובילו אותה לרצות לדייק את שפת היצירה שלה. רצונה לחלוק את תשוקתה  ליצירה מדברית-גולמית ולהעביר אותה הלאה בצורת כלים יחודיים ובעריכת סדנאות החל לקרום עור וגידים. 

  בעיניים מלאות השראה הבטנו שלושתינו ברינת. כמה אומץ ופשטות כובשת באישה אחת נפלאה. 

המפגש שלנו איתה בסדנא, למעשה, הוא אחד הראשונים מאז שהחליטה לצאת לאור בשפתה המדברית החדשה.

המקצועיות והכשרון של רינת הובילו אותה לבנות לנו סדנא מגוונת ומעניינת. היא ידעה כי ללירון ולשני אין ידע קודם בקדרות אז היא בנתה מספר אפשרויות מעניינות להיכרות ראשונה עם החומר. 

לירון בחרה להתחיל להרים כלי מאפס, לחוש את החומר ולהתלכלך. רינת הייתה שם איתה להסביר כל שלב בתנועת הגוף והידיים ולחשוף אותה בצורה המעמיקה ביותר לטכניקת האבניים.

שני בחרה לעבוד בטכניקת משטחים, טכניקה שקצת מזכירה עבודה עם בצק עוגיות (או שאני מושפעת קצת יותר מדי מהעוגיות הטעימות שהונחו על השולחן) וליצור כלי מדוייק וסימטרי. 

ואני, התמוגגתי מהאסתטיקה שבכל פינה בסטודיו של רינת, מתהלכת במעגלים סביב עצמי וסביב העוצמות שהיו בסטודיו מהרגע שהחומר תפס את מרכז העשיה. 

רינת, בחום ואהבה, גרמה לכל אחת מאיתנו להרגיש בבית. לבסוף, אפילו אני התיישבתי על האובניים.

רציתי ללמוד מרינת שתי טכניקות מעניינות ; האחת ליצירת צלחות והשניה לציור על האבניים. 

העבודה המדיטטיבית של כל אחת מאיתנו עם החומר בשילוב הרוח המדברית שחדרה מהחלונות ונשבה על פנינו ברכות הפכה את האיטיות למהפנטת.  

היינו כולנו שלובות בתוך הרגע, בתוך הזמן שעצר.

רינת עטפה כל אחת, יצרה לנו חוויה, בדיוק ובהקשבה נדירה. 

 

שלוש שעות עברו כהרף עין. 

כיוון שכל אחת מאיתנו הכינה כלי שצריך לעבור עוד מספר שלבים ביצירה, רינת תסיים את העבודה בסטודיו ותשלח לנו בדואר. 

כך, עוד כמה שבועות, נוכל להנות מהיצירות שלנו, כל אחת בביתה שלה.

קשה לתאר את הזמן המשותף הזה במילים או בתמונות. הייתה זו אחת החוויות המיוחדות להן זכינו.

תודה, רינתי, על שחיבקת ולימדת והענקת לנו זמן אושר של חיבור עם רבדי החומר והזמן.

את הזמן איתך במדבר, בטיול השטח ובסטודיו המיוחד שיצרת, לעולם לא אשכח. 

סטודיו הקרמיקה של רינת בר נצר- 

מדרשת שדה בוקר 

פתוח באהבה, בתיאום מראש, לסדנאות הנבנות בהתאמה לכל גיל ולכל רמת היכרות עם החומר ולרכישת כלים בעבודת ידה. החיבור עם רינת מתאים למשפחות או חברים אשר רוצים להגיע להעשיר את עצמם, לאט, יחד.

Real_Estate__281_29.jpg
3-35768_instagram-logo-cone-de-instagram

סמדר לוי - שואף 

אמָּנוּת הַהֶאָטָה

© 2020 סמדר לוי-שואף // האתר נבנה על ידי בהנאה גדולה