.

עלי

"אני של אתמול היא לא אני של מחר. אני של אתמול במדבר. אני של מחר מטפסת על הר. ואני של היום. מי אני היום. בין השדות למדבר, בין העיר לכפר. בין הרצון לדעת הכל ולא לדעת כלום בכלל. הימים עוברים וההבנה מתחדדת – אני צריכה כל כך מעט בשביל להיות מאושרת. ואם להיות כנה, טבע רחב ידיים, היום, הוא כל מה שאני מבקשת."

את העשור הנוכחי בחיי הקדשתי למחקר הדרך.

זו שאנשים בוחרים לקחת. זו שאנשים חושבים שהם בוחרים לקחת. זו שאנשים חושבים שהם בוחרים לקחת אבל אין להם מושג למה.

את השנתיים האחרונות בחיי הקדשתי למחקר הדרך, זו שאנשים בוחרים לקחת והם יודעים, בידיוק, למה. 

חקרתי אינסטינקטים, דפוסי מחשבה, תאוריות, אינטואיציות, הצלחות וכשלונות. 

 צעירים, מבוגרים וגם כאלה שלא הסכימו לגלות לי את גילם.

יישמתי על עצמי ובחיי את כל מה שלמדתי שצריך לעשות כדי להבין את הדרך בה נכון להביט על המציאות. 

וכך, מצאתי עצמי הולכת קדימה ואחורה עשרות פעמים עד שמצאתי את הקצב הנכון לחיי.

לאט, פשוט, מחובר לטבע. 

.

בהכשרתי ה'רשמית' אני עובדת סוציאלית ומטפלת קבוצתית. הצילום, שתמיד היה מרכזי בחיי, הוביל אותי להרחבת לימודיי ולהתמקצע בפוטותרפיה – טיפול בצילום.  מתוך ההקשבה לדרך בה אדם מנתח צילום אשר נקרה בדרכו אני יכולה להבין כמעט הכל על תפיסת עולמו, רגשותיו ומערכות היחסים בחייו.

 הנסיון וחוויות החיים שצברתי הובילו אותי לרצות להעביר את דרך החיים בה בחרתי בצורה ויזואלית, את אמנות ההאטה, הלאה.

כך, בדרכי הויזואלית, מדייקת הרגשות והמאפשרת לא.נשים להתמסר, יצרתי עולם.

בקרוב ימלאו לי 29 חורפים, מתוכם ביליתי את מחציתם עם אור.

נולדנו וגדלנו שנינו בתל אביב ולפני כשלוש שנים בחרנו לעשות שינוי ולעבור למושב. גרנו ביחידה קטנה בתוך שדה אותה אהבנו בכל ליבינו ולימים ממנה אולצנו להתפנות בגלל היותה לא חוקית. לאחר מסע בן כחצי שנה בארץ ובחו"ל, בו בדקנו היכן נכון לנו לחיות, החלטנו לחזור לאותו מושב ולגור ביחידה שכורה חדשה. 

 חזרנו לטבע ולשדות אותם כה אהבנו ואני מאחלת לנו, לנצח, להמשיך ולהתרגש מהטבע. 

 

המשימה שלי היא להעביר את הטוב שמצאתי הלאה. את הדרך לדייק, לפשט ולהרכיב מחדש.

את האפשרות לחשוב בפשטות.